الموقع الرسمى لجمهورية مصر العربية

http://www.egypt.com/

هل يوجد بينة وبين موقع ياهوو تشابة؟؟

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

המפלגה הקומוניסטית הישראלית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל ניווט, חיפוש
המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י)

אפיון:
מפלגת שמאל רדיקלי
כנסות:
מועצת המדינה הזמנית- הכנסת השביעית
ממשלות:
{{{ממשלות}}}מנהיגים:

שיא כוחה:
7 מנדטים (הכנסת השנייה)
נוצרה מתוך:
המשכה של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה
התמזגה לתוך:
סיעת חד"ש, אך קיימת בתור מפלגה
המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בקיצור מק"י, מפלגת שמאל רדיקלית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי).
בשנת לאחר מלחמת השחרור, הקימו המנהיגים הקומוניסטים הערבים שנשארו בארץ יחד עם הפק"פ היהודית את מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בימי המנדט הבריטי

הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ורק לאחר הקמתה של מדינת ישראל

ניתנה לה האפשרות לפעול בגלוי.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

השנים הראשונות: 1948-1965

דוד חנין נואם בוועידה ה-19 של המפלגה שהתקיימה בפברואר 1981
מק"י הייתה מפלגה קומוניסטית נאמנה לברית המועצות שדגלה בהלאמת אמצעי הייצור, בכינון דיקטטורה של הפרולטריון, בהתנתקות מהמערב ובהפרדת הדת מהמדינה. היא גם הייתה מפלגה אנטי ציונית, למרות שתמכה בקיומה של מדינת ישראל על יסוד עקרון חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: מדינת ישראל ומדינת פלסטין. ועידת האיחוד של מק"י התקיימה בשנת 1948 בקולנוע "מאי" בחיפה, בהשתתפות חברי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ), ברובם יהודים, וחברי הליגה לשחרור לאומי, ברובם ערבים, שפרשו מפק"פ באמצע שנות הארבעים, עם התגייסות המפלגה הקומוניסטית למאמץ המלחמתי אותו הובילה ברית המועצות.
ברוב שנותיה, מק"י הייתה מבודדת בכנסת וחבריה זכו להקנטות ומכות מצד פעילי מפא"י וימינה להם. בן-גוריון חיזק את בידוד מק"י כשדחה מכל וכל את הרעיון שילובה בממשלה באומרו את הביטוי המפורסם "בלי חרות ומק"י". מק"י שימשה במשך שנים רבות כגורם המייצג את עמדות ברית המועצות בישראל באמצעות עיתוניה, קול העם, אל-אתיחאד, זו הדרך ואחרים.

כרזה של מק"י לכבוד האחד במאי 1951
מק"י ניהלה בשנות ה-50 גם מלחמת חורמה בממשל הצבאי ובמדיניות הפקעת הקרקעות של הממשלה, ודגלה בשוויון מלא לערביי ישראל. בין השאר דרשה כי ערבים שנטשו את כפריהם והמתגוררים בישראל, יוחזרו לכפריהם (זכות השיבה). נאמנותה לברית המועצות לא גררה אותה לדגול במהפכנות אלימה, וכל פעולותיה נעשו במסגרת החוק. בסוף שנות ה-50, בתקופת המשבר בין ברית המועצות למצרים הנאצריסטית, נקלעה מק"י, שצידדה כמובן בברית המועצות, לעימות חריף עם הערבים הלאומנים, שכפרו ביכולתה לייצג כהלכה את הלאומיות הערבית (אף על פי שמק"י מעולם לא הייתה מפלגה לאומית, יהודית או ערבית). בין השאר, גילו חברי הכנסת מטעם מק"י מאיר וילנר ותאופיק טובי את טבח כפר קאסם שהתרחש בשנת 1956. שירות הביטחון בראשות איסר הראל פנה בשעתו למנהיגי מק"י, שמואל מיקוניס ומשה סנה, וסיפר להם על התארגנות חשאית במק"י להקמת חזית פוליטית משותפת עם גורמים במדינות הקהילה הערבית המאוחדת - קע"מ, במטרה לסייע להם עם פלישתן לישראל. סנה ומיקוניס גדעו באחת התארגנות חשאית זו.
לראשונה בתולדותיה, הצטרף בשנת 1954 קיבוץ יד חנה לשורות המפלגה, בעקבות השבת השחורה ביד חנה והצטרפות חברי מפלגת השמאל הסוציאליסטי בראשות ח"כ ד"ר משה סנה לשורות המפלגה. על תולדות היחסים בין הקיבוץ למפלגה כתבה בת הקיבוץ, העיתונאית והמתרגמת כרמית גיא, בספרה האוטוביוגרפי "מסע ליד חנה".

[עריכה] הפילוג
בשנת 1962 פרשה מהמפלגה קבוצת קטנה בשם "מצפן", אשר ביקרה את נאמנות מק"י לברית המועצות, טענה כי ההסתדרות איננה איגוד מקצועי אמיתי בשל היותה מעסיק של עשרות אלפי עובדים במשק והציעה מודל אנטי-ציוני של הקמת פדרציה סוציאליסטית של מדינות המזרח התיכון. מצפן פרשו מהמפלגה ועוררו בה סערה, למרות המיעוט המבוטל של חבריה - כעשרים חברים בלבד, בהם עקיבא אור, פרופ' משה מחובר והטרוצקיסט ג'ברא ניקולא, מהיחידים שעמדו בקשר עם לאון טרוצקי.
מק"י דחתה בביטול את אנשי "מצפן", ואכן הפילוג המשמעותי בה היה רק שלוש שנים לאחר פרישת אנשי הקבוצה. המתח בין קבוצת שמואל מיקוניס ומשה סנה, לבין רוב הנהגת המפלגה בראשות תופיק טובי, אמיל חביבי ומאיר וילנר הגיע לשיאו בשנת 1964, כשברית המועצות העניקה את פרס לנין לשלום למנהיג אלג'יריה אחמד בן-בלה. אחמד בן-בלה קרא להשמדת ישראל עם קבלת הפרס, דבר שעורר ויכוח חריף במפלגה. ב-20 בספטמבר 1964 פרסם מיקוניס מאמר בעיתון המפלגה, "קול העם", ובו גינה את הענקת הפרס למנהיג ערבי המצהיר בראש חוצות על מחויבותו להשמדת ישראל. סירובו של אל-אתיחאד, עיתון המפלגה בערבית, לפרסם את המאמר העמיק את השסע. אירוע נוסף שתרם לפילוג - ב-8 בדצמבר 1964 נהרג אברהם ג'ורי, חייל בגרעין נח"ל מתנועת הנוער בנק"י, בשדות קיבוץ יד חנה בתקרית גבול עם חיילים ירדניים. קיומן של שתי ועידות מפלגתיות נפרדות באוגוסט 1965 הוכיח, כי הפילוג במק"י היה לעובדה מוגמרת. הקומוניסטים הערבים, ועמם קומץ יהודים אנטי-ציונים הקימו את רק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה). השם מק"י נשאר בידי הפלג הלאומי-יהודי משום שרוב חברי הכנסת של מק"י היו מן הפלג הזה. קול העם נותר בידי קבוצת מיקוניס-סנה, וזו הדרך היה לבטאונה הרשמי של רק"ח. לשתי המפלגות קמו שתי תנועות נוער קומוניסטיות: האחת, בראשות מזכירו האישי של סנה, ח"כ לשעבר יאיר צבן, והאחרת בראשות בנימין גונן, לימים חבר בכיר בהנהגת ההסתדרות מטעם מק"י.

[עריכה] 1965-1973
מק"י של השנים 1965-1973 עברה "ציוניזציה": היא תמכה (בניגוד לרק"ח) במכה המקדימה של ישראל במלחמת ששת הימים, ונטשה את הדרישה לנסיגה מלאה מהשטחים. הן מק"י והן רק"ח היו פרו-סובייטיות (ואנטי-סיניות).
עד למלחמת ששת הימים נטתה ברית המועצות לשמור על נייטרליות בין מק"י ורק"ח, אך תמיכת מק"י בממשלה בעת המלחמה וניתוק יחסי ישראל-ברית המועצות, גרמו לכך שאחרי המלחמה תמכה ברית המועצות חד משמעית ברק"ח. מק"י זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית והשביעית, אך זכתה בפחות מאחוז אחד מקולות הבוחרים הערבים. בתקופה זו ראול טייטלבאום ויאיר צבן כיהנו בתפקיד יושב ראש מק"י.
בבחירות לכנסת השמינית התמודדה מק"י במסגרת רשימת מוקד בהשתתפות פורשי מפ"ם, בהם אנשי תנועת תכלת-אדום בראשות ח"כ רן כהן וח"כ לשעבר ד"ר מאיר פעיל. מוקד בראשות פעיל נטמעה במסגרת מפלגת השמאל של"י, שחבריה התמזגו בסופו של דבר במפלגת רצ בראשות שולמית אלוני ובמסגרת מפ"ם. בשנות השמונים נתמנה יאיר צבן ליושב-ראש מפ"ם והיה לקומוניסט לשעבר הראשון שזכה לעמדה בכירה במפלגה. בשנת 1972 סגרה מק"י את בטאונה קול העם ומכרה את נכסיה.

[עריכה] מק"י כיום
בשנת 1989 שינתה רק"ח את שמה חזרה למק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בשנת 1990, נבחר לראשונה במפלגה מזכ"ל ערבי, ח"כ לשעבר תופיק טובי.
עם קריסת ברית המועצות, נקלעה המפלגה למשבר פוליטי וכלכלי עמוק, כאשר במפלגה התגבשו שתי קבוצות: האחת שהאמינה שבגידת המנהיגים היא הסיבה לקריסת ברית המועצות והאחרת שהאמינה שברית המועצות קרסה בגלל היותה לא דמוקרטית. בשנת 1993 עלה הוויכוח לדיון בוועידה ה-22 של מק"י. מאיר וילנר נאם בשם הקבוצה הראשונה, ובשם הקבוצה השנייה נאם דוד חנין. בהצבעה ניצחה הקבוצה הראשונה וחנין הודח לראשונה מהוועד המרכזי של המפלגה.
בעקבות מלחמת המפרץ, הפך בטאונה של מק"י מעיתון שבועי לעלון קטן ומצומצם, וניטשו ויכוחים מרים על גבי בטאון פנימי נוסף בשם "דפי עיון". פרסום הספר "אדומים - המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל", על ידי ההיסטוריון שמואל דותן, עורר במק"י כעס רב בעקבות הטענות שהועלו בו בנוגע לעברה עד 1948, לרבות מגעי החברים הערבים עם המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, צידוד בלאומנות הפלסטינית, תמיכה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב והתנגדות (לפני הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) לגיוס תושבי ארץ ישראל למלחמה בגרמניה הנאצית בטענה שמדובר במלחמה אימפריאליסטית.
הוועידה ה-23 של המפלגה התכנסה ביוני 1997 בצל החרמת אנשי וילנר את הוועידה, תוך האשמת יורם גוז'נסקי, מבכירי המפלגה, בזיוף תוצאות הבחירות לצירים בסניפי המפלגה בתל אביב ובגוש דן. בוועידה נשא נאום, לראשונה בתולדות המפלגה, יושב-ראש ההסתדרות דאז, עמיר פרץ. עוד לפני כן, הקרע במפלגה העמיק עם סגירת בטאונה הרעיוני בעברית, "ערכים", בשנת 1996, והביטאון המקביל בערבית, "א-דארב". ביוני 1997 התקיימה ועידתה ה-23 של המפלגה ללא הקבוצה האורתודוקסית בראשות וילנר. בשנת 1999 פרשו אנשי וילנר מן המפלגה והקימו את הפורום הקומוניסטי הישראלי. במהלך הפילוג פוטרו וסולקו חברי הפורום הקומוניסטי הישראלי מהמפלגה, ולראשונה בתולדותיה ניהלה מק"י מגעים עם חברים לשעבר באמצעות בתי המשפט. מאיר וילנר עצמו סירב לפרוש מן המפלגה ונותר חבר מק"י עד למותו, ביוני 2003. משנת 1999 מכהן כיו"ר הפורום הקומוניסטי הישראלי, מחמוד מחאמיד, מאום אל-פאחם, לשעבר חבר לשכת מק"י ומזכיר מחוז אום אל-פאחם של מק"י.
בשנים האחרונות, חלה עלייה במספר חבריה היהודים של המפלגה ותנועת הנוער שלה. בבחירות לכנסת שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימתה חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את ד"ר דב חנין במקום השלישי.
מק"י כיום היא חלק מהחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש), אותה הקימה כרק"ח באמצע שנות השבעים. ביטאונה בעברית של המפלגה נקרא "זו הדרך". עיתונה של המפלגה בערבית נקרא אל-אתיחאד.

State of Israel

Location:
Middle East, bordering the Mediterranean Sea, between Egypt and Lebanon
Area:
20,770 sq km
Climate:
temperate; hot and dry in southern and eastern desert areas
Terrain:
Negev desert in the south; low coastal plain; central mountains; Jordan Rift Valley
Population:
5,842,454
Religions:
Jewish 80.1%, Muslim 14.6% (mostly Sunni Muslim), Christian 2.1%, other 3.2% (1996 est.)
Languages:
Hebrew (official), Arabic used officially for Arab minority, English most commonly used foreign language

148 people killed in Egyptian charter plane crash

WITHOUT ANY SENSATIVY ACCEPT THE TRUTH

148 people killed in Egyptian charter plane crash

An Egyptian charter plane Boeing 737 crashed into the Red Sea early on January 3 shortly after taking off from the resort of Sharm el-Sheikh, killing all the 135 passengers and 13 crew members aboard, airport officials said.

An EGYPT charter plane Boeing 737 crashed into the Red Sea early on January 3shortly after taking off from the resort of Sharm el-Sheikh, killing all the 135 passengers and 13 crew members aboard, airport officials said. The plane was bound for Paris via Cairo as a stopover. The aircraft had planned to refuel and change crew in Cairo before heading for Charles de Gaulle airport in Paris, reports quoted French airport authorities as saying. The plane arrived in Sharm el-Sheikh from ITALY early January 3, and took off again after new passengers boarded the flight. So far, the cause of the crash was not clear, but Egypt's civil aviation ministry ruled out the possibility of terrorist attack. According to reports, the weather condition in Sharm el-Sheikh was favorable and other planes had no difficulty of taking off. The Boeing 737 was owned by Air Flash, a six-year-old private establishment with only two planes. Located some 500 km southeast of Cairo on the Sinai peninsula, Sharm el-Sheik is a famous seaside resort frequented by tourists. It is often picked as conference venue as well.
Backgrounder: Major air crashes since 2001An Egyptian plane crashed into the Red Sea early on Saturday shortly after its take-off from the seaside resort of Sharm el-Sheikh, killing all the 141 people aboard. The victims include 129 French tourists, six Egyptians and six crew members. The Cairo-bound Boeing 737, belonging to private Egyptian company Flash Air, disappeared from the radar screens at 8:44 a.m.(0244 GMT), minutes after take-off from the Sharm el-Sheikh airport, and the wreckage of the plane was found in the sea about 15 km south of Sharm el-Sheikh.

Following is a chronology of major airline crashes since 2001. July 3, 2001 -- A Russian Tupolev-154 plane crashed near the Siberian city of Irkutsk, killing 136 passengers and nine crew members on board. Oct. 4, 2001 -- A Russian Tupolev-154 jet flying from Israel plunged into the Black Sea, killing all 78 on board, after it was hit by a stray Ukrainian missile during live-fire exercises in the Crimean peninsula. Oct. 8, 2001 -- At least 114 people were killed when a Scandinavian Airlines System (SAS) airliner and a small plane collided in heavy fog at Milan's Linate airport. Nov. 12, 2001 -- An American Airlines Airbus A300 bound for Santo Domingo in the Dominican Republic, crashed into New York's Queen's district minutes after take off, killing at least 265 people. Jan. 28, 2002 -- A Boeing 727 belonging to Ecuadorian carrier TAME with 92 passengers and crew on board crashed into Colombia's Cumbal volcano, killing all on board. Feb. 12, 2002 -- An Iran Air Tours TU-154 passenger plane flying from Tehran to Khorramabad crashed near the western city, killing all 119 people on board. April 15, 2002 -- An Air China Boeing 767 passenger aircraft traveling from Beijing to Pusan in South Korea crashed into a mountain. Of the 166 on board 38 survived. It was Air China's first crash in nearly 50 years. May 4, 2002 -- A Nigerian EAS Airlines' BAC 1-11-500 with 105 people on board crashed in the northern Nigerian city of Kano, killing at least 148 people. May 7, 2002 -- A China Northern MD-82 jet fell into the sea off Dalian in northeast China, killing all 112 passengers and crew on board. July 1, 2002 -- A Bashkirian Airlines Tupolev 154 passenger plane carrying Russian children to a holiday in Spain collided with a German cargo Boeing 757 near Lake Constance in southwestern Germany, killing 71 people, including 52 children. Feb. 19, 2003 -- An Iranian military plane crashed near Kerman in southeastern Iran. Iran said all 276 soldiers and aircrew aboard were killed. March 6, 2003 -- An Algerian flag carrier Boeing 737-200 crashed shortly after take-off from Tamanrasset airport, killing at least 102 passengers and crew. May 26, 2003 -- An Ukrainian YK-42 passenger plane heading to Spain crashed near the Trabzon Airport in northeastern Turkey, killing 74, including 62 Spanish soldiers returning from their peacekeeping mission in Afghanistan. July 8, 2003 -- A Sudanese Boeing 737 crashed shortly after taking off from Port SUDan airport, killing 105 passengers and 11 crew members. The head of the Sudan's defense forces and at least seven foreigners were among the dead. Dec. 25, 2003 -- A Boeing 727 owned by Union des Transports Africains (UTA) crashed en route Beirut over the coastal capital of Cotonou, Benin, with 151 passengers and 10 crew members on board. By the end of Dec. 31, the death toll has risen to 139. Jan. 3, 2004 -- An Egyptian charter plane Boeing 737 crashed into the Red Sea early on Saturday shortly after taking off from the resort of Sharm el-Sheikh, killing all the 135 passengers and six crew members aboard.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

-_____________________________________________-__________-_-__________--__-_____----___

THIS FILE WAS UNDER TOP SECRET KACKED BY C.I.A AND IT WAS THE U.S.A.'S SOURCE COUSE WE COULDN'T SPY MOTHER EGYPT ,YOUR'S DR.AMR MAX